תיחום והפרדה

תיחום והפרדה
מתוך צפייה מתמשכת מתפתחת היכולת ליצור הפרדה בין מהות לעומס. המיותר שכה הזין את העומס האישי הופך להיות מזוהה כמים באושים, מקום של חולי.
הראייה המתפתחת המזהה עומס הופכת לפעילה ומאפשרת ללומד ליצור מידת רוחק הן במתרחש שלה והן במתרחש של האחרים ולראות, ולראות באמת את המחיר המצטבר של עומס במיטבו. מתי העומס חזק? כאשר לא רואים אותו, כאשר נותנים לו מקום ומרחב ופועלים מתוך תחושת הצדק ומה שבסדר כנגד למהות הפנימית.
דיוק ראשון הוא בחוסר התערבבות עם העומס. לעצור את התהליך של התערבבות בעומס, התיחום יוצר מחיצה. המחיצה מאפשרת להישאר מחובר אל המתרחש על כל פרטיו מבלי שרגש שלילי ייכנס אל השדה האישי. מבעד למחיצה אני צופה בעומס ולא מתערבב איתו. לומד אותו, מזהה את נקודת החולשה שלי ורושם הבנות יישומיות לעתיד. בדיוק ממשיך יכול הלומד להיות נוכח במתרחש עמוס של אחרים ולא להסתגר בדיוקו הפנימי, אלא להקרין תדר מרגיע ועוצר שאינו מאפשר לעומס אצל אחרים להתקיים. מקום זה הינו מקום של נתינה על נקי שמקפיד על אי-הבלגה משום שכאשר אדם רואה הפרה שאינה שלו ושותק הוא שותף. מצד שני אי-הבלגה המובילה למלחמה היא הפרה בעצמה והיכולת לא להבליג מבלי להיכנס למאבק היא מיומנות נלמדת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *