שיפוט ומאמץ

ככלל, האדם הינו שופט קשה לעצמו והרבה מן החסימה נמצא בשיפוט העצמי, מתוך שדה הדמיון, המתומצת בשאלה – איך אתקבל?
על שאלה אשלייתית זו משיב האדם בעצמו ולרוב אינו טורח לבדוק את מהימנות התשובה. על מנת לדייק מול קהל, מחויב הלומד לחיבור פנימי לשאת את דברו, מתוך מדרגתו האמיתית, לא יפריז, ידבר גבוהה, יתהדר בנוצות זרים. לא יחסיר, לא יברח, לא יסרב, לא ידלג על שלבים בתהליך. מקומו הפנימי נושא טרחה, טרחה זו נעשית במלאות מתוך הסכמת הלב והבנתו שהקושי אשר עומד מולו – בא לפתחו. התפתחותו מול הקושי – חיונית. לא במקרה מוצא עצמו הלומד במתרחש שאיננו יכול לברוח משם.
יבין שכל המצופה ממנו הוא תשובה ממדרגתו הנוכחית ובישרות לב, תשובה זו נושאת אמינות, המשודרת בתוך התשובה ומתקבלת נכונה אצל השומעים. כאשר דוחה את עצמו, יערער את מקומו האישי וגם אם יביא דברים גבוהים – ספק אם יתקבלו, כי חסר תדר פנימי של חיבור לאמת פנימית, כנות ואמינות. הלומד הבוגר האחראי הלוקח את אחריותו למקומו להפנמתו כמדייק.
תחילתו בהסכמת ליבו לדיוקו, שימוש בכלי הכרתי של התכוונות הכרתית לעשייה מחייבת את הסכמת ליבו.
בשלב זה פחות חשובה הסכמת שיכלו על מנת שהסכמת ליבו תתקיים. אמור הלומד הבוגר להיות בהכרת תודה ליש הנמצא להתחזקותו גם כאשר מדייק וחשוף למתקפות עומס הבאות לערער ולהסיתו ממקומו האישי. על מנת לחזק יציבתו יהיה הכרתי לכל התנהלותו, יחזור וישנה ויזכיר לעצמו להיות בהכרת תודה להכרת הטוב, ליש הנמצא.
לא יאפשר לעצמו להיות מול המתרחש מתוך שאננות וכמובן מאליו. יפגוש קשיים ויחזור וישנה להזכיר לעצמו כי אין התפתחות אלא בנוכחות קושי. ויסתכל ויראה וייווכח שהקושי מתייצב בדרכו לחיזוקו בא. אם חס וחלילה יאבד את דרכו את כיוונו או את כוחו להיות הכרתי יבין כי התרשל במלאכתו.
מלאכתו אמורה להיעשות ולהירשם פעם אחת ביום, מלאכה יומית. מלאכתו תוכל להיות צפייה, ישום הבנה, הרחבת הבנות קודמות, עשיית טוב, הכרת תודה, נתינה על נקי, רצון מהותי והכול הכול ביחסי.
אם ימצא עצמו מתעייף, יבין שנכנס למאמץ כאשר עושה מלאכה שאינה ממדרגתו. יעצור יבחן וידייק את מלאכתו למדרגתו וכאשר מדייק לא תהיה עייפותו. ממקום הכרתי המבין את תיקונו יצרף את הבנת ליבו. יזכור שחייב כטרחתו ויהיה בעשייתו הטובה במלאות אך ללא הפרזה וללא החסרה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *