שחרור אחיזה בעומס ובדיוק

שחרור אחיזה בעומס ובדיוק
יש בנפש אחיזות בחלקים ובחלקיקים. מוצאים אנו את עצמנו אוחזים בהפרות, בעומסים. אחוזים בהבנות ובדיוקים. האחיזה עיקרה עצירת הזרימה הטבעית של ההכרה. האחיזה בעומס קלה לזיהוי. היא מורידה, היא מקשה, היא גורמת לחיזוק העומס ולירידה בחיות הפנימית. האחיזה בהבנות ובדיוקים נראית לכאורה כדבר נפלא. כאשר אנחנו מתחברים לדיוקים נושאי שמחה ומרגישים הכרתיים, חזקים ומלאי חיות. אך גם במקרה זה עלול הלומד למצוא עצמו בפינה ללא זרימה, ללא התקדמות. אחיזה בהבנה עוצרת התקדמות ולא קל להבחין בזה כי מדובר במקום טוב, אך אין זה דיוק. את ההפרה שבאחיזה שבעומס קל לראות. את ההפרה שבאחיזה שבדיוק קשה יותר. בשני המקרים יפתח הלומד את ראייתו, את הכרתו לאפשרות שאולי אוחז בדיוקיו על מנת לנסח הבנה יישומית לשחרור האחיזה ושמירה על קצב התקדמות הכרתית רוגעת ומתמשכת. בלימוד ההכרתי אמור הלומד להתקדם בקצב ההולך וגובר. היה ומוצא עצמו בדשדוש על מקומו יבדוק אם לא נפל לאחיזה. בין אם אחיזה בעומס, בין אם אחיזה בהבנה טובה כי הבנה טובה מעצם טבעה מתרחבת. גם משפטי מפתח מובנים במשך הלימוד בצורה ההולכת ומתרחבת ומסוגל הלומד ליישמם בעוד מקומות, בעוד מצבים, מול עוד אנשים ובעיקר בכל מצב רוח. הרצון המהותי והכרת הטוב תאפשרנה שחרור האחיזות. לא יתקע הלומד את עצמו בשיפוט. אחיזה במוקדם או במאוחר תיצור שיפוט. כבר נאמר "מקבל עצמי כמפר" בתור כלי בסיסי, ומתקבל עכשיו כלי מתקדם- "מקבל עצמי כמדייק", על מנת להמשיך להתקדם ולא להיאחז ולהיתקע בהבנה הנוכחית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *