שאלת מהות

המציאות היא לא יפה ולא מכוערת. זה אנחנו. המתרחש החיצוני הוא המציאות, יש בו מן הכל, מן הבלבול ומן הדיוק. מן הטוב ומן הרע, מן ההפרזה ומן ההחסרה. הבחירה אישית היכן להתמקד היא בעצם השאלה, היא בעצם המרחש אותו מציגה לי המציאות על מנת להתפתח.
מה תהיה דרכי, לאן אפנה את עיניי, מה אפנים פנימה, אלו בחירות. אינסוף כיעור, אין מגבלה ליופי. כל אחד ממקומו מדייק כיכולתו. לכן לתלמידים ישנם כלים על מנת לברור ולתחם, אתם יכולים ואמורים להפעיל כלים אלו, לכן ניתנו לכם. המקום שבו נוכח הלומד מול המציאות והיא קשה לו- זהו מקום להתפתחות, זה שיעור ליצור בחירה טובה יותר, ליצור בחירה שמחזקת את נוכחותו הפנימית, למשל כאשר בורח, כאשר המציאות נראית גדולה עליו בכמה מספרים, בפעולה הזו נפתחים מרחבי עומס, נסגרים מרחבי מהות והבלבול גובר. וכשהבלבול גובר הנוכחות נחלשת, עצירת התהליך יכולה להגיע רק מרצון מהותי לתיקון. רצון זה יחד עם התכוונות הכרתית פותח מרחב רוחני ובמרחב זה דברים קורים.
לעסוק בשאלת מהות זה חשוב ולא לוותר על התשובה, ללכת עם השאלה עד שתגיע התשובה, גם אם לא תגיע. אם חו"ח מוותרים, נשארים עם חוב פנימי.
לא פעם, השיעור הוא באי-ויתור, לא קשור לפרטים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *