רצף הדורות

ממקומו המעמיק מתבונן הלומד ותוהה על דיוקו, הוא מהווה את החוליה העכשווית בשרשרת הדורות כאשר צופה פנימה ורואה חיבורו כילד וכאב, מתחיל בהבנה חדשה לנוכחות אחרת. כאשר מאמץ עצמו אל ליבו ומתחבר אל רוגע פנימי הנתמך על ידי השגחה עליונה יכול לעשות צעד חשוב במרחב חדש למקום מואר.
כאשר בנוכחותו ביציבותו נוכח מבין ויכול לשמור על מקומו ואת מהותו, בתדר הזה מתמצת את כוחו את ראייתו ויכול ממקום זה להיות בנתינה נקייה במקומות שבעבר לא הצליח, העומס קורא לו לסגת אך מתוך הבנתו הטובה אמונתו המתפתחת, לא ייסוג, אלא יקיים את מקומו בנוכחותו החדשה.
כאשר מבין כמה אור כמה ועוצמה ניתנו בחסד אשר קיבל, יכול עכשיו להכין עצמו להיות בנתינה של אותם תדרים ליקרים לו.
ממקום זה נמצא פעם ראשונה. כנחשף לאור עליון הבוקע מתוך שורש נפשו ממלא מרחבו הפנימי ויכול לתת אותו למי שיבחר. נתינתו נקייה, מקומו ברור והסכמת ליבו חזקה.
וכאשר חווה תדרים אלה רואה כיצד העומס מתוחם ומצטמצם ומאבד אחיזתו. ואז יכול בפשטות ובזרימה, מכיר בטוב וחווה הכרת תודה על נתינתו את האור שהשתחרר בתוכו וממלא את הוויתו.

One comment

  1. כשאני פוגש את החלקיק הזה אני עוצר כבר בכותרת "רצף הדורות". שואל את עצמי איך אני מחובר לזה? כמה מחובר להוריי? כמה לילדיי?
    ההסתכלות שלי הפוכה. זה לא מה רצף הדורות יכול לעשות עבורי אלא מה אני יכול לעשות עבור רצף הדורות.
    איך הדיוק שלי מביא לנתינה של הטוב להוריי. איך הדיוק שלי מביא לנתינה של הטוב לילדיי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *