רצון וחובה

חייב, צריך, אלו מילים סוגרות, הגורמות להתמרדות הנפש. גורמות לחיזוק העומס, שמצליח למצוא דרך המילים האלה את מקומו להשתלט על המערכת. מלכודת רגילה של הלומד להיות בשיפוט עצמי על אי יכולתו ליישם הבנות. הבנות אלה, טובות כאשר תהיינה, אינן הבנותיו של הלומד. לו היו – לא היה לו קושי ליישמן. מאחר ויש קושי ליישמן זו אינה מדרגתו ואינו אמור לעסוק בהם. מקום נפלא הוא שלומד צופה ומזהה את מקומו גם כשמפר. וזו התחלת ההתכוונות הטובה. במקום לבזבז אנרגיית חיים טובה בהלקאה עצמית, מדוע לא עשיתי כך או אחרת, או להלקות עצמו במחשבות מורידות מסוג "אני חייב" "צריך" "לא מצליח משמע אני לא בסדר". במקום כל אלה, יעשה הלומד צפייה על המתרחש ותו לא. ומתוך צפייה מדויקת לפרטי פרטים שעליהן מצטרף זיהוי המסביר אותם, תגיע הבנה טובה ללומד, מה עליו לעשות. אין לגלוש לעשייה שאינו יכול לעשותה, זה אינו מקומו שנאמר: אין מתקנים מתוך העומס. דהיינו, אם עולה כעס, תסכול, עצב על אי יכולת עשייה, זה מקום עמוס ושום תיקון לא יבוא משם. הלומד יתחבר למקומו האמיתי, ללא שיפוט, ידייק את דיוקיו ממקומו האישי וכך יתקדם. ולהזכיר שנית, פתיחת הראייה המאפשרת ללומד לראות את הפרתו, היא עשייה לכל דבר.
מתוך הבנה פנימית הנושאת אור, יכול הלומד לקחת תדר המשמש כמצפן גם במקרים של אובדן כיוון. יש להיזהר בבחירת המצפן. אם ייקח הבנה גבוהה מידי, לא יוכל הלומד לקיימה בכל מקום, בכל זמן, בכל מצב ועלולה הבנה זו להחלישו במקום לחזקו וימצא עצמו נלחם בשיפוט עצמי, חס וחלילה, ייאוש. חשובה בחירת ההבנה כמידתו. כאשר בוחר כמידתו ומצליח להיזכר בהבנתו גם כשעמוס, אז יוכל לתחם את העומס המתפרץ ולמצוא עצמו ניצב לנוכח קושי הנושא שיעור להתפתחותו. ניסוח ההבנה בדיוקה חיוני פה. אין אפשרות להתחבר להבנה שאינה במדרגתנו. חיבור שכזה, אם יעשה, איננו מתקן. מאידך, כאשר מתחבר הלומד למילותיו שנבחרו ומרגיש את תדר הדיוק של עשייתו – נמצא מתפתח, מתחזק, מחזק את הבסיס, מחזק את היסוד וזו מהותו של התיקון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *