רגש לקיומי

מדרך ההתפתחות הפנימית בשנותיו הראשונות, לומד האדם שנתינת רגש לקיומו מגיעה מבחוץ, ופה נוצרת תלות, ואדם מתחיל לכוון את חייו ללקיחת רגש לקיומו מאחרים בתחכום כזה או אחר. ממקום הכרתי נאמר לנו כי יש ללומד את כל הכלים הרוחניים הנדרשים לנתינת רגש לקיומו מתוך עצמו ובכוחו.
אלא שמקום זה איננו מוכר ולעומתו מוצא עצמו האדם כאשר הוא מחזק ומפתח תלות בדברים שונים ובשלב מסוים תלותיות זו הופכת להתמכרות. ההתמכרות איננה נולדת מתוך רישום מסוים בנפש אלא מתחילה להתעצם מתוך רצף של רישומים קשים, תחושת חיסרון ותלות מתפתחת. התמכרות מתפשטת בנפש העילית ומכסה אותה במעין קליפה המונעת גדילה והתרחבות של הנפש העילית והנשמה.
כאשר אדם פוגש התמכרות שלו הוא פוגש עומס חזק, והכלים הרגילים שלו אינם מספיקים, אלו כלים לעומס חלש עד בינוני. מול עומס קשה, מעוגן בהתמכרות פוגש הלומד את פחדיו ומוצא את עצמו לא אחת חסר ישע.
התמכרות פעילה איננה מאפשרת גדילה של הנפש והלומד אינו מקיים את תכלית חייו פה.
לעיתים מוצא עצמו אדם נאבק בהתמכרות ולא יכול, ובכל זאת אמור הלומד לנקות התמכרויות בנפשו. לא מלאכה קלה ואין לעשותה ללא הכנה ראויה.
תחילה יזהה אדם התמכרויות בנפשו, יסתכל בישרות לב על מקומו האמיתי, יבין את חולשתו, לא ינסה לפתור את הקושי אלה ילמד, יאסוף מידע. בשלב שני מתוך הכנה ינסח לעצמו הבנה על המחיר האמיתי שהוא משלם בכניעה להתמכרות, יבין! אח"כ ינסח לעצמו הבנה יישומית ראשונה לתיחום מידת ההתמכרות ויישמה ויחזור ויתרגל עד שתתייצב ההבנה היישומית ורק אז ירחיב אותה.
בתהליך איטי הנושא דיוק יוכל הלומד תחילה מול ההתמכרות לזהותה, לתחם התנהגותו מולה, ורק בשלב מתקדם יוכל לפוגגה. כאשר מצליח, מרגיש תחושת התעלות ואור מתפשט בפנימיותו מקצה לקצה כמדייק. תחושה זו טובה מאוד מחזקת ומאפשרת המשך טיפול. שמחת הלב היא תדר פנימי הנושא את מהותו של הלומד. שמחתו מהותו ומהותו שמחתו. עצב, יגון, דכדוך, כל אלה מן העומס. שמחה באה מדיוק פשוט נקי, אינו מתחכם ומתפשטת בעדינות וממלאת את הלב ומרחיבה את הריאות שרואות. שמחת הלב מרפאה. שמחת הלב מנקה את הזוהמה שבהסתכלות שלנו, מאפשרת להתחבר אל הבוהק הלבן שאופף אותנו כשנמצאים בהכרת הטוב.
מקום של שמחה לא מתאפשר כאשר בוחר הלומד בדאגה בחשש בכל פחד זה או אחר. השכל כדרכו מסביר, מסביר למה הדאגה במקומה מדוע חשש הוא מדויק לכאורה ובפשטות נרתם לשרות העומס ומעבה את הקליפה המתחילה לכסות את הלב גורמת להסתגרותו וממקום חסר אור מתחבר הלב אל העצב הפנימי וקורית ירידה כללית בחיות הפנימית. ככל שמאפשר הלומד לירידה זו לתפוס מקום כך הולך ונחלש על כן יעלה הלומד את כל המתרחש לשדה הכרתו – לשמחתו וייתן מקום, מרחב רוחני משמעותי לתדר השמחה הנקלט. לא יאפשר לעומס משנים לחסום את גדילת שמחתו בתוך נפשו ולהפך יחזקה, ויפתח לשמחתו את כל נפשו. לא יאפשר לתדרים שלילים הנותנים כוח שגוי להתנהגות חיצונית לעצור את הכרתו בשמחה ילמד עצמו לשמח, יקרין שמחתו למשפחתו. ילמד. וילמד גם בבית, בעבודתו. ילמד ויילמד את החיבור לשמחה, גם כאשר להבנתו הקטנה שמחתו איננה מתיישבת עם הגיונו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *