רגש לקיום

מדרך ההתפתחות הרגילה לא יכול האדם לחמוק מללמוד שנתינת רגש לקיומו מגיעה מבחוץ, ופה נוצרת תלות, ואדם מתחיל לכוון את חייו ללקיחת רגש לקיומו מאחרים בתחכום כזה או אחר. ממקום הכרתי נאמר לנו כי יש ללומד את כל הכלים הרוחניים הנדרשים לנתינת רגש לקיומו מתוך עצמו ובכוחו.
אלא שמקום זה איננו מוכר ולעומתו מוצא עצמו האדם כאשר הוא מחזק ומפתח תלות בדברים שונים ובשלב מסוים תלותיות זו הופכת להתמכרות. ההתמכרות איננה נולדת מתוך רישום מסוים בנפש אלא מתחילה להתעצם מתוך רצף של רישומים קשים, תחושת חיסרון ותלות מתפתחת. התמכרות מתפשטת בנפש העילית ומחפה אותה במעין קליפה המונעת גדילה והתרחבות של הנפש העילית.
כאשר אדם פוגש התמכרות שלו הוא פוגש עומס חזק, והכלים הרגילים שלו אינם מספיקים, אלא כלים לעומס חלש עד בינוני. מול עומס קשה, מעוגן בהתמכרות פוגש הלומד את פחדיו ומוצא את עצמו לא אחת חסר ישע.
התמכרות פעילה איננה מאפשרת גדילה של הנפש, הווה אומר, שהלומד אינו מקיים את תכלית חייו פה.
לעיתים מוצא עצמו אדם נאבק בהתמכרות ולא יכול, ובכל זאת אמור הלומד לנקות התמכרויות בנפשו, לא מלאכה קלה ואין לעשותה ללא הכנה ראויה, תחילה יזהה אדם התמכרויות בנפשו, יסתכל בישרות לב על מקומו האמיתי יבין את חולשתו, לא ינסה לפתור את הקושי אלה ילמד, יאסוף מידע. בשלב שני מתוך הכנה ינסח לעצמו הבנה על המחיר האמיתי שהוא משלם בכניעה להתמכרות, יבין! אח"כ ינסח לעצמו הבנה יישומית ראשונה לתיחום מידת ההתמכרות ויישמה ויחזור ויתרגל עד שתתייצב ההבנה היישומית ורק אז ירחיב אותה.
בתהליך איטי הנושא דיוק יוכל הלומד תחילה מול ההתמכרות לזהותה, לתחם התנהגותו מולה, ורק בשלב מתקדם יוכל לפוגגה, כאשר מצליח מרגיש תחושת התעלות ואור מתפשט בפנימיותו מקצה לקצה כמדייק. תחושה טובה זו מאוד מחזקת ומאפשרת המשך טיפול. שמחת הלב היא תדר פנימי הנושא את מהותו של הלומד שמחתו מהותו ומהותו שמחתו, עצב, יגון,, דכדוך כל אלה מן העומס. שמחה באה מדיוק פשוט נקי שאינו מתחכם ומתפשטת בעדינות וממלאת את הלב ומרחיבה את נשימת הריאות שרואות.
שמחת הלב מרפאת, שמחת הלב מנקה את הזוהמה שבהסתכלות שלנו מאפשרת להתחבר אל הבוהק הלבן שאופף אותנו כשנמצאים בהכרת הטוב.
נתינת רגש לקיום. כלי הכרתי רב עוצמה דרכו מתחולל חיזוק לנפש. הנפש מתרחבת, הנשמה גדלה מנתינת רגש לקיום. הצורה הגשמית שבה אני נותן רגש לקיום איננה חשובה. חשוב התדר הטוב של הפנמת הבנה גבוהה של נתינת רגש לקיום, וכאשר מופעל כלי מופלא זה נפתחת ההבנה, נפתחת הראייה, נפתחת הסכמת הלב לשינוי, משתחררת אחיזה בעומס. הפחד מתפוגג לאט לאט שהרי עיקר החסימה היא מפחד ונתינת רגש לקיומי כמידתי מחזקת אותי, מאפשרת לי עמידה יציבה מול הפחד ללא ויתור והנה התחזקות. ומהתחזקות הרוצה להמשיך להתחזק פונה הלומד לנתינה לאחרים ומשתף תדר טוב של התחזקות גם אצלם ומלב אל לב עובר תדר טוב ופתאום גם הפחד אצל אחרים מתפוגג ומתחוללת זכות רוחנית גבוהה של דיוק מתחיל ללומד ולסביבה ולמשפחתו.
עשיית טוב ממקום טוב המתכוון לטוב, רוצה טוב ומשפיע טוב.
נתינת רגש לקיום הינה עשייה הכרתית מבורכת הנמצאת בבסיס כל עשייה הכרתית. בלעדיה עלול הלומד לשגות ולעשות בחירות שאינן מדויקות ולשלם מחיר על תוצאות לא טובות.
נתינת רגש לקיום היא קבלה עצמית של הלומד גם בהפרתו וגם בדיוקיו. מקבל עצמי כמפר הינו כלי הכרתי המאפשר ללומד השיפוטי לתחם את העומס השיפוטי. להתחבר למקומו האמיתי, ולהשכין שלום בנפשו ולא לתת לשיפוט העצמי לכלות כל חלקה טובה. מקבל עצמו על דיוקיו הינו מקום עבור הלומד המאוד שיפוטי שדוחה עצמו גם בדיוקיו ויוצר תמונה אשלייתית של המציאות ונכנס למקומות של כשל בטוח המובטח מראש. מקום קשה, אין לאפשרו! אין לוותר. מול אלה ייתן הלומד רגש טוב לקיומו מתוך חיבור עליון העומד ביראה מול ניצוץ אלוקה ממעל הנמצא בנשמתו, ומפעיל את נפשו. ניצוץ זה כאשר יקבל את התדר הטוב להתחברות אליו יתחיל להדהד מאורו דרך סיבי הנפש ויגרום למילוי נפש באור בראשית, אור יקרות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *