רגש לקיום

אדם נולד, הוא צריך רגש לקיומו. בלי הרגש הוא אינו יכול להתקיים.
הרגש לקיום מתקבל מהאמא ויחד איתו נחרתת בשדה האמוני התודעה שרגש לקיום מתקבל מבחוץ, לתינוק אין שום יכולת להתנגד לזה. הוא חייב לקבל את הרגש לקיום ואת התודעה הזו. כולנו יוצאים לחיים עם תלות. בשלב זה אין לנו אפילו בחירה. מכינים את התפאורה, את הבמה ומרימים את המסך.
יוצאים מבית ההורים –האישה מחפשת את הרגש לקיומה אצל בן זוגה. והוא אצלה. בהתחלה בהתאהבות הכל בסדר. ואז נחתם הסכם בלתי כתוב. שני הסכמים נחתמים- כל אחד חותם את זה עם עצמו. חתימה ללא עדים.
בשלב שלא מקבלים את הרגש לקיום, הוא נחנק – כי לא מגיע רגש לקיומו.
בהפרת הסכם ישנם סעיפי עונשין. ומתחילה לוחמה.
זרימת הרגש לקיום ההדדי יורדת לסף הקיום, שמתחתיו פשוט מתים. והדימוי- עמידה במים שמגיעים עד מתחת לאף. הפה בתוך המים. יכולת הנשימה הינה במנות קטנות ומוגבלות.
ברגע שחושבים שהרגש לקיום מגיע מבחוץ- יש כאן תלות. ובד"כ התלות אינה נפתרת, ומתפתחת התמכרות.
התמכרות זה התחזקות ממחליש.
התמכרות למחמאות, לעבודה, לחיזוקים, התמכרות לכבוד וכו'.
התמכרות מחזקת את התלות, והתלות מחזקת את ההתמכרות. ומהתמכרות קשה מאוד לצאת.
התמכרות הינה עומס קשה. עומס שהכלים ההכרתיים הרגילים שלנו אינם מספיקים. ולכולנו יש התמכרות. כשאני בתלות ברגש אני בהתמכרות.
אנחנו גונבים רגש לקיום מאדם שלא יודע שהוא רוצה לתת לי, ואז אני גנב רגש.
נבין את מבנה הקיום: נשמה יורדת לה לגדול,להתרחב ולהתפתח. זה רצונה, זו מטרתה, זו מהותה. ואין התפתחות וגדילה אלא מול קושי.
יש רמות קושי שונות- הפרות רגילות כלים רגילים.
התמכרויות קושי גדול במיוחד לאף אחד אין פטור מהתמכרות.
לקחת, לא לקבל. זו הפעם הראשונה שבה אנו מדברים על המילה הזו.
התמכרות היא עומס קשה. היא מקום נוראי. רואים את זה, מרגישים את זה.
אנחנו בקיומנו פה מהווים הוכחה לכך שניתן לנקות התמכרות. אחרת לא היינו פה. הדבר הינו בר-ביצוע. האם נצליח? לא יודעים. האם נדע איך? לא יודעים.
התמכרות היא כמו קליפה אטומה מעל לנפש העילית. כאשר ישנה התמכרות אין גדילה, אין התפתחות, אין האדם מממש את תכלית חייו.
כשאני בוחר בטוב – הנפש יכולה גדול מתוך הבנה. כשאני בוחר בלא טוב – הנפש יכולה לגדול מתוך ייסורים. כשאני לא בוחר-אין גדילה.
התמכרות היא מקום שלא מאפשר לי לבחור.
ובכל זאת יש לנו את הכלים לפרוץ את חסימת ההתמכרות. כבר נאמר- אלה לא כלים רגילים, אלא כלים הכרתיים כולם יחד ובנוסף – המקום האמוני הפורץ את המציאות והופך אותה. כאשר במקום האמוני חרותה התודעה שאינני יכול – אז אינני יכול.אבל מספיק פעם אחת שאדם קרוב אלי הצליח על מנת להתחיל את השינוי במקום האמוני ולהסיר את השגיאה של "אינני יכול" גם, ובמיוחד כאשר אני לא יודע איך.
פעם אחת מספיקה כדי לפתוח את החסימה האמונית. וזה לא קל.
על אף שקל לנו לזהות התמכרויות אצל הקרובים לנו, לא קלה מלאכת הזיהוי של התמכרות שלנו.
ההתמכרויות שלנו מלוות אותנו עשרות בשנים והפכו להיות נוף מוכר במציאות שלנו הנושא הסברים ותירוצים רבים, חלקם מבריקים. ועל כן לא קל לזהות התמכרות, לפחות לא את כולן. מאחר ובחשיבה הכרתית אין שום יתרון למישהו שעושה את המלאכה לבדו, מותר לנו להיעזר. הקרובים לנו יכולים לעזור לנו מאד בזיהוי ההתמכרויות שלנו. האם תהיה לנו הסכמת הלב להקשיב? התמכרויות הן מקום קשה ולכן לא ניגשים אליו בריצה או בחוסר הכנה. לא ניגשים אליהן לפתור אותן. שלב ראשון: לראות, לזהות, לצפות, לא לגעת!
לאגו יש המון אנרגיה, האגו ניזון מההתמכרויות שלנו.
המקום שלומד ומזהה את ההפרות הוא מקום של קבלה עצמית בין אם כמפר ובין אם כמדייק. זיהוי ההתמכרויות מלאכה לא קלה, ונעשית כמו בצל, קליפה דקה אחת אחרי השניה. הזמן נכון. גם אם קשה לנו זה מצוין. בקושי יש שיעור והוא- תכלית הקיום. במקום להתעצב ולהתייאש מהיכולת העכשווית עקב עומס בו הלומד דוחה עצמו אל מול אשלייתו, יבין ויזכור ולא ישכח כי כל המתרחש מתרחש לתיקונו. כשכועס על המתרחש הוא ביוהרה. הוא באגו מנופח. הוא במקום שאיננו מקדם אותו. כאשר עומד בענווה, בשפלות רוח מול הקושי, מול הכאב ומפנים אותו בשמחה- כי פה תפארתו. ואז מתחבר לעשייה מיופי פנימי, הנובע ממהות כמעין זך המוציא מים חיים בנביעה מתמשכת ומתגברת. התיקון נעשה ללא מאמץ. המאמץ הוא מן העומס, מהפחד, מהעיוורון, מהטשטוש. כשיבין באמונתו כי נמצא במקום המופלא ביותר של קיומו כשליח של נשמתו למלאכת קודש בלימודו יתמלא באור עליון, אור יקרות, המתקבל מהסרת הקליפה ומציף את הפנימיות מקצה אל קצה בשמחה אלוקית. מקום של תיקון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *