פתיחת הראיה

כאשר ראייה מתחילה להיפתח ונחשף הלומד לפער המובנה שבין החלקים לבין היכולת האישית שבמדרגה האישית, פער זה הינו מבחן ראשון במלאכה מתחילה, האם פער זה יגרום לתסכול, ערבוב עם העומס וירידה? או שמא יזכה הלומד לאסוף כוחותיו, להתחיל במלאכתו ההכרתית לעשייה משנה מרץ, ולהתחיל ליישם הבנות עקב בצד אגודל תוך שמירה על צפיפות בעלייה, ויתחיל ליישם הבנותיו ביחסי מבלי לוותר.
פער זה מצפין בתוכו כלי הכרתי נוסף. עצם ההבדל בין החלק הניתן לבין היכולת האמיתית נותן ללומד כוון מה עליו לשים במוקד עשייתו העכשווי.
נאמר אין מתקנים מתוך העומס, כאשר הלומד פוגש בעיה בחייו איננו ניגש לפתרונה כרגיל, התעסקות עם הבעיה היא בבחינת נתינת חיות לעומס.
הלומד יניח לבעיה ויחזק מקום טוב, שלכאורה איננו קשור במה שמציק לו עכשיו. מכיוון שלמדנו שכל חלק מלמד על חלק וכל חלקי הנפש קשורים זה בזה, חיזוק חלקים טובים דוחה עומסים גם כשאין הלומד רואה את הקשר שביניהם לחלק הטוב שהוא מחזק.
חלקים רבים מדברים על התפשטות האור בנפש ועל מבנה התחזקות מאור בראשיתי מאור במערכת.
אין חשיבות להבנה השכלית של הלומד כיצד המערכת פועלת, חשובה הכרת ההרגשה של התפשטות האור בתוכו. התפשטות המתחילה מדיוק פשוט כלשהו, דרך הדהוד האור בסיבים המעביר את אורם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *