עומס

כאשר פוגש הלומד עומס מתפרץ, נדרש לדיוקו. ממצב עמוס אין הכרתו פעילה ולכן לא יוכל לדייק מול המתרחש. בשלב ראשון חייב הלומד לתחם את העומס. העומס הינו תדר פנימי המציף את המערכת, תוקף את הרגשי-נפשי ומעלה תחושות של אי צדק, קיפוח, כעס. וכאשר העומס בונה את עצמו עלול הלומד למצוא את עצמו כמתקיף ופוצע. תיחום העומס הוא שלב ראשון, כלי הכרתי יעיל נקרא- מידת רוחק. ייקח הלומד מידת רוחק מהמתרחש, מידת רוחק בזמן או מידת רוחק פיזית או נפשית, אין מידת רוחק זו מרמזת על סגירות והתנתקות, אלא, על מידת רוחק זמנית המאפשרת ללומד לתחם את העומס ולהרגיע את המערכת.
מידת רוחק הווה אומר ריחוק במידה. לאחר שהעומס יתוחם והמערכת תירגע לא יבזבז הלומד את אנרגיית החיים שלו בהסברים מהשכל, מדוע היה העומס בלתי נמנע, הייתה הפרה והוא לא זקוק להסברים. אין חשיבות להסברי השכל בין אם הם נכונים ובין אם לאו.
שלב שני – יקבל הלומד את עצמו כמפר, הדבר הינו בבחינת דיוק בזמנים, קודם היה הלומד בהפרתו, עכשיו יהיה בקבלת עצמו. כאשר מיישם כלי הכרתי זה יכול הלומד להשתמש בכלי הכרתי נוסף אם מכיר אותו. כלי זה נקרא – התקרבות. למען הסר ספק אין מדובר על ויתור או קבלת הפרה של מישהו אחר מתוך הבלגה, אסור להבליג, אך אי ההבלגה אין פירושה מלחמה חדשה. ממקומו המתוחם יתקרב מלב פתוח ואינו מוותר ופה דיוקו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *