נר"ן – נפש רוח נשמה

על מנת להתקרב ולהבין משמעות עמוקה של 3 המלים האלה, ניגש לספר בראשית פרק א' :
וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם.
ונשאלת השאלה – איך נראה הקב"ה? שהרי לפי הכתוב הוא נראה כמונו… יהודי חכם – הרמב"ם, כבר פסק לפני 800 שנה ב- 13 עיקרי האמונה, כי הבורא יתברך שמו, אינו גוף, ולא ישיגוהו משיגי הגוף, ואין לו שום דמיון כלל. אז איך מכילים את הכתוב? ועל כך עונה הקבלה שהאדם שנברא ביום השישי זו הנשמה.
הנשמה – ישות שאינה גשמית, נצחית אדירה, נזר הבריאה. והאדם הזה איננו אנחנו.
ולפי כללי כח המלים, מלים שונות מכוונות למהות שונה, אך יש מקרים בהם אותה מילה מכוונת לשתי מהויות. וזה המקרה שלפנינו. האדם שנברא בצלמו זו הנשמה, רוחנית, נצחית, אדירה… ופה לא נחמוק מהשאלה, מי אנחנו? אז ניגש לפרק ב' בספר בראשית:
וַיִּיצֶר יְהוָ-ה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה.
ואכן תיאור זה מתאר אותנו לא רע, אדם שהוא חומר ורוח ביצירה אחת. ובכל זאת התהליך מרתק ולא מובן, חיברו נשמת חיים לחומר, ונוצרה נפש.
הנפש היא מי שאנחנו. כל התודעה שלנו על שבעת מימדיה, התחושות הרגשות המחשבות האמונות, כל אלה בנפש. והנפש והגוף – מעין עסקת חבילה. לא תתקיים האחת אם לא יתקיים השני. ומכאן שהנפש נוצרת בעובר, וכלה עם פטירת האדם.
ונשאלת השאלה מדוע יצירת נפש מחייבת את קיום הנשמה, ומהם יחסי הגומלין של הנפש והנשמה.
כדי לענות על זה, ניכנס למבנה המימדים של היקומים שבבריאה (העולמות, כפי שמכנה אותם הקבלה),
הבריאה מדברת על ארבעה עולמות, ובשמותיהם עולם האצילות, עולם הבריאה, עולם היצירה ועולם העשייה. כל היקומים האלה אינם גשמיים, אין בהם חומר. ונאמר "כל עולם הוא כגרגיר בעולם שמעליו" כדי לפענח את הצופן הזה, ניקח דוגמא של עולם דו מימדי, מעין מישור אינסופי שאין בו גובה או עומק, פשוט לא קיים. כדי ליצור עולם תלת מימדי עלינו להניח זה על גבי זה אינסוף עולמות דו מימדיים. ז"א שהביטוי "כגרגר" מדבר על מיעוט מימדים.
היקום (העולם) הגשמי שאנחנו מתקיימים בו הוא בן חמישה מימדים, שלושה מימדים נדרשים לתיאור כל גוף נפחי ולהציבו בכל נקודה במרחב, מימד המסה המאפיין כל גוף גשמי, ומימד התנועה המאפיין תנועה של כל גוף ביקום הגשמי, הכל בתנועה, החל מחלקיקים תת אטומיים וכלה בצביר גלקטי. סה"כ חמישה מימדים ליקום בו אנחנו בני האדם מתקיימים והוא נקרא עולם העשייה הגשמי (שהוא כגרגר בעולם העשייה שמעליו).
כלומר עולם העשייה, הוא בן שישה מימדים, עולם היצירה הוא בן שבעה מימדים ועולם הבריאה הוא בן שמונה מימדים. עולם האצילות הוא בן תשעה מימדים ויש יקום נוסף הנקרא עולם אדם קדמון שהוא בן עשרה מימדים המשלים את מלוא מבנה עשר הספירות.
בפסוקים המופלאים בספר בראשית מצוין "וְיִבְרָא ה' אֶת הָאָדָם…" כלומר, הנשמה שנבראה ביום השישי, היא במדרגת בריאה. (בריאה = יש מאין). ואחר כך "וְיִצֵּר הַשֵּׁם…עָפָר מִן הָאֲדָמָה…" כלומר נפש האדם הגשמי שנוצר אחר כך היא במדרגת יצירה (יצירה = יש מיש, המרכיבים ישנם). ולהשלמת הנושא, מופיע הפסוק הראשון: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ". ופה מוזכרת מדרגת עשייה (עשיה =שנוי צורה, כמו בעשיית שולחן מבול עץ גדול).
המפרשים תוהים, עם מי מדבר הקב"ה? מהי לשון הרבים בה נוקט הכתוב? רש"י טוען, שהדיבור הוא אל פמליה של מעלה, אבל אנחנו נתחבר דוקא אל פירושו של המגיד מדובנא הטוען שבורא עולם מדבר אל הנשמה שהוא עוסק בבריאתה ואומר לה, את ואני נהיה שותפים בעשייתך.
נפענח את כל מה שליקטנו עד כה:
עשייה היא שנוי צורה יזום, מה שמוכר לנו יותר כהתפתחות, למשל התפתחות נפש הרוכשת יכולות חדשות ובכך משנה את צורתה, את הוויתה והופכת לגדולה יותר, לנקיה יותר…. רוכשת נוכחות.
הווה אומר שבורא עולם, בורא את הנשמה ומעביר לה את הרצון ואת היכולת להתפתח, להשתנות דרך עשייתה. כאן היה הנושא יכול להסתיים, אלא שיש פיתול בעלילה.
הנשמה שהיא במדרגת בריאה, מתקיימת בעולם הבריאה על שמונת מימדיו, הנפש שהיא במידת יצירה מתקיימת בעולם היצירה על שבעת מימדיו, הגוף הגשמי מתקיים בעולם העשייה הגשמי על חמשת מימדיו.
נאמר "אין התפתחות אלא בנוכחות קושי" ובעולם הבריאה לא מתקיים קושי, לא מתקיים ההסתר. ואז הנשמה חסומה בהתפתחותה, יש בה את הרצון המהותי להתפתח אך אינה יכולה. היכן ניתן להתפתח? רק בעולם העשייה הגשמי שהוא יקום הקושי. קושי זה פה, ביקום הגשמי, וכאשר נשמה רוצה להתפתח היא אמורה להגיע לכאן. אלא שהנשמה שהיא בעלת שמונה מימדים אינה יכולה להיכנס אל היקום הגשמי הדחוס.
ולכן היא יוצרת שליח, את הנפש המתקיימת בצמוד לגוף גשמי בעולם הקושי – אנחנו.
הנשמה שולחת רסיס מעצמה, במורד העולמות, רסיס הנשמה עובר תהליך השתלשלות וצמצום, ומגיע אל עולם העשייה הגשמי ומתחבר אל עובר ברחם אימו (חיבור שמתרחש ביום ה-40 להריון), וחיבור זה יוצר נפש. רסיס זה נקרא "ניצוץ אלוה ממעל" והוא נמצא בשורש הנפש מלידה ועד פטירה. ניצוץ זה מכיל שלושה מרכיבים: המידע מהי תכלית החיים האישית של האדם, הכלים המיטביים למימוש תכלית החיים – אלה שנקראים בפינו "הכישרונות המולדים", וכל אנרגיית החיים שאדם נזקק לה במסלול חייו.
הכישרונות המולדים מתחלקים לשלוש קבוצות, כישרונות שהאדם מודע להם ופיתח אותם, כישרונות שהאדם מודע להם אך לא פיתח אותם, וקבוצה שלישית של כישרונות שהאדם אינו מודע להם. ומימוש תכלית חיים ללא מאמץ, מחייב שימוש בכל עץ הכישרונות של האדם.
ועכשיו הכל מוכן. אדם נולד, יוצא למסלול חייו, מול כל קושי שהאדם פוגש בחייו ולומד וגובר, מפנים את שיעורו ומתפתח, ולמעשה מממש את תכלית חייו ממתרחש למתרחש. כל פעם שהאדם מתפתח בעולם העשיה הגשמי, מתפתחת הנשמה בעולם הבריאה.
החיבור בין הנשמה הנמצאת בעולם גבוה אל נפש האדם הגשמי נעשה ע"י יישות רוחנית שלישית הנקראת רוח. הרוח נמצאת בתנועה בלתי פוסקת בין העולמות דרך המימדים המפרידים, אותה תנועה של מעלה – מטה בלתי פוסקת, נקראת גם תהליך "רַצֹה ושוב" שנקרא גם חיבור שמים וארץ. הרוח מחברת את הנפש לנשמה לאורך כל חיינו, תופעה המוכרת גם בשם "ההשגחה הפרטית". כדי להבין את משמעות אותה השגחה פרטית ניזכר במשפט מפתח: "משמים רוצים בהצלחתנו ועל כן לא יוותרו לנו על אף שיעור ועל אף מבחן". ז"א ההשגחה הפרטית לא מכוונת לוותר לנו או להקל, כל כוונתה שנתפתח ונממש את תכלית החיים שלנו שהוכתבה ע"י הנשמה.
למעשה כאשר אני אומר "הנשמה שלי", זו שגיאה. אני שלה !
לסיום הדרך, ברגע הפטירה, הגוף מתפורר והנפש כלה, אך הניצוץ אינו מחומר מתכלה, וברגע הפטירה, מלאך קדוש, מלאך המוות מחזיר את הניצוץ למקורו. והנשמה מילאה מסלול נוסף של התפתחות שבעשייה כמאופיין ממהותה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *