חיבור ביחסי

עולם מופלא משתרע למולנו, מדהים ביופיו ובעושר הקורן ממנו.
היכולת הפנימית שלנו לקלוט את הנוכח מולנו מותנה בפתיחת הראיה.
פתיחת הראיה הרוחנית פנימה אל מקום השייך למהות הפנימית הקיימת.
ראית היופי המדהים הסובב אותנו מתאפשרת על ידי חיבור למהות הפנימית, הסרת הקליפה.
לעיתים שוגים אנחנו ומנסים לפתוח ראיה חיצונית כאשר כל שעלינו לעשות הוא חיבור פשוט פנימה.
חיבור המחפש את התדר הפנימי הטוב ומרגיש אותו ומתמקד בו, ואז מוצף האדם באור יקרות הנובע בשפע גדול מבפנים וממלא את הנפש. כאשר מתחברים, אנחנו זוכים להארה. הצופים בנו, וגם אם לא מבינים מדוע, נמשכים אל האור. יש הקוראים לזה חיבור אל נקודת הצדיק, התמונה בפנימיות דפנימיות בליבו של כל לומד.
כאשר מתפשט האור הפנימי, מתפתחת הראיה ופתאום אנו יכולים לראות יופי מחוץ מועבר אלנו דרך חמשת החושים: הראיה האופטית הפיזית, השמיעה הווקלית הפונטית, המישוש, הטעם, הריח.
פתאום אנחנו נחשפים לעושר אדיר של גווני גוונים בכל אחד מחמשת החושים.
ראוי לנו לברך על כך, להכיר תודה. פתאום ניתן להבין את המקום הקשה של נכות כמו עיוורון צבעים, חוסר חוש טעם, חוש ריח וכד'.
מן המקום המכיר תודה נפתחים עוד ועוד, עד כמה ניתן להיפתח? עד אשר הבחירה הפנימית היא להפסיק.
לא תמיד הבחירה מודעת. כאשר זוכים להארה, לראיה, ראוי להעבירה גם לאחרים.
להראות להם, לזכות את הרבים, ואז נמשך חוט של חסד מספירת הכתר במורד עץ הספירות אל הלומד המתקדש ומשם אל הקרובים לו.
לעיתים לא מצליח הלומד לקיים את המשכיותו של חוט החסד הזה, וגם אם קורה יחזור ויתחבר ככל יכולתו, ככל רצונו, על פי מהותו, הכרתו הפעילה, בברכה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *