התפתחות מול מתרחש

המתרחש המעלה את הלומד במדרגה הרוחנית הינו מתרחש ותו לא, הוא לא טוב הוא לא רע. זווית צפייתו של הלומד נותנת למתרחש את הגוון שלו, ועל כן עיקר הלימוד הוא פתיחת ראייתו וזווית צפייתו של הלומד.
בתחילה צופה הלומד על המתרחש מתוך מקום צר, דוחה ואינו רואה את הפרטים הסותרים את אמונתו, מרחבו צר ונפשו כואבת.
עם הלימוד מתרחבת הראייה ונוצר מרחב חדש לחלקים החוזרים למקומם, לכוחם, לעשייתם, לשמחתם. מרחב חדש זה איננו מוכר כי חדש, והיכולת לפתוח אותו היא אמונית, ואם יאחז הלומד באמונתו כי אין, לא ייפתח המרחב וחלקים לא יחזרו למקומם ולא תהיה התקדמות ועלייה. על מנת שהנפש תגיע לזמרתה, לשמחתה, אמור הלומד לאפשר פתיחת מרחב חדש זה, ועל כן, דיבורים לא מדויקים מסוג בעיות שעלינו לפתור, מאבקים שעלינו להתמודד וכדו' סוגרים, מורידים ומיצרים את מקומה של הנפש וחבל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *