השיעור שבחיסרון

רצון הכרתי לעשייה נולד מחיסרון. חיסרון מקרין תדר של כמיהה בחיינו לדבר או מציאות שלפעמים איננו מכירים, אך תחושת החיסרון ברורה ומוחשית. החיסרון מעורר את הלב להסכמתו ואז נולד רצון.
רצון הכרתי המתעורר בהסכמת הלב מוציא את הלומד אל מלאכה הכרתית ראשונה לעשייה טובה, עשייה שממנה יוצא מבנה אשר יחזק את הנפש ההכרתית. הסתכלות על החיסרון כעל מקור לעשייה הכרתית יוצר תיקון נוסף בראייה ומאפשר לנו להסתכל על החיסרון כעל חצי הכוס המלאה. ובאשר לחצי הכוס המלאה ולחצי הכוס הריקה, לשתיהן אותה מידה, אך המשקל שלהן שונה. לכן התמקדות היש שבעשייה להתחזקות הינה המפתח להמשך הדרך גם כאן.
סדר פנימי חיוני לבהירות בעשייה, חיוני להפרדה בין עיקר וטפל; בין עשייה פזיזה לפיצוי, לבין עשייה מדודה למהות.
מקבל עצמי כמפר ככלי ראשון ליציאה מעומס זה. מדבר אמת- אינו מסתיר, לא מבזבז זמן ואנרגיה במסכות, הצטדקויות, התנצלויות ממושכות, אלא במדידות. אומר אמת גם כשאינה מחמיאה ומחפש הבנה יישומית כמדרגתי לאחר שבדקתי וזיהיתי מאיפה נובעת ההפרה שבבסיס התהליך.
כשמבין מקומי, ומפסיק להתחמק ולברוח, ומודה באמת כפי שהיא, מתקבל על ידי וע"י זולתי, יוצר מקום שקט, יוצר מרחב שבו מתרחשת הבנה יישומית למתרחש דומה בעתיד. מקום של הבנה, מקום של תיקון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *