הרגלים

הרגל הינו מסלול נפש הידוע מראש. יש בו עומס ויש בו פיצוי לנפש הבהמית ויש בו כוח הנובע מעצם החזרה על העשייה אין ספור פעמים. ההרגל הוא חסימה, ושבירת החסימה תבוא מרצון מהותי לדיוק. רצון מהותי זה הינו תנאי הכרחי להסכמת לב הלומד שלא להיכנס למסלול העמוס הידוע מראש. במסלולים האלה מלכודות רבות. לרובן אנו קוראים "צריך" כאילו ישנו צורך קיומי לעשייה לא מדויקת. רק כאשר עולה רצון מהותי לדיוקו יכול לומד לשחרר את האחיזה שבהרגל לפעול מתוך כפייה וצורך לכאורה.
ממהותו יוכל לבדוק את דיוקו, יחפש את מקומו הנושא את הסכמת הלב, שמחת הלב, מקום אשר יש השתוקקות להימצא בו, ולעיתים כדי להיות בו מרגיש הלומד כי מוסר את נפשו עליו. החסימה קשה, ועל כן הלימוד מכוון אותנו, לצעד קטן, צעד קטן ומשמעותי בכיוון של שמחת הלב בכיוון של רוצה לרצות, בכיוון של החלפת המשפט המוריד "מה אני יכול לעשות"?
בכניסה לחיבור הפנימי בו חושב ומרגיש הלומד מה הוא יכול ורוצה לעשות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *