הקצב הנכון בהתפתחות

מהירות שאיננה הכרתית היא מקום עמוס. כאשר אני מגיב בתחושה שאין זמן וחייב לתת תשובה מיד, אינני נותן מקום לחלק ההכרתי להתרחש, לתיחום לפעול ולהכרה פעילה להוביל את הדרך.
החיפזון והמהירות מחפים על אי-בהירות וחוסר הבנה. לכאורה, הם מקצרים את המתרחש הקשה, אך למעשה הם אינם מאפשרים פתיחת מקום לתדר טוב, מרגיע ומדויק.
על מנת לתחם את המהירות הזו שגם היא עומס, עומס שנובע ממצוקה עכשווית ממתרחש כלשהו, ראוי לנו תחילה לתחם את הרצון המופרז לברוח. כשנעמוד שקטים מול המתרחש נבין שאנחנו בשיעור. תיחלש המצוקה ונוכל להתחיל להגיב ממקום הכרתי שבו יש מרחב לכל מילה, זמן מספיק לכל משפט והבנה שמחלחלת וממלאת את ההכרה.
כלי זה, כמו כל כלי, חייב באימון מתמשך ולאט לאט הלומד רוכש מיומנות בכלי זה ומגלה שיכול להישאר על מקומו מול מתרחש שבעבר גרם לסערה גדולה.
הדיבור מתון, המילים נבחרות בקפידה, קיומו של התדר הטוב איננו מוטל בספק כלל.
הפעלת כלי הכרתי זה פותחת מרחב לחיזוק הכלי ולהפעלתו ביתר יעילות שהולכת וגוברת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *