הצורך בשליטה

אחד העומסים השגרתיים ביותר הינו "הצורך בשליטה". יש פה שגיאה ואי הבנה, אין פה צורך אמיתי. זוהי אשליה. לכאורה "הצורך שבשליטה" בא להגן ולשמור את הנפש מפני פגיעות וכאב. פוגש הלומד מתרחש חיצוני, בוחר בפגיעות ובכאב ומסיק שהמתרחש החיצוני הוא זה שפגע בו, ועושה מאז ככל יכולתו לשלוט במתרחש החיצוני ולהתאים אותו להבנתו. יש פה סתירה. מעולם לא הייתה לנו שליטה ולעולם לא תהיה לנו שליטה במתרחש החיצוני. אין לנו צורך בשליטה מהסיבה הפשוטה- את המצווה מהתורה "ונשמרתם לנפשותיכם" ניתן לקיים גם בלי השליטה במתרחש.
כאשר זוכה הלומד להרפות מאחיזתו בצורך שבשליטה, מפסיק לדמם אנרגיה פנימית ויכול להשתמש בכל חיוניותו לשמירת נפשו.
שמירת נפש נעשית דרך תיחום, יציבה, זרימה רוגעת. לפי כל הכלים ההכרתיים שלמדנו הן במימדי המקום האישי והן דרך משפטי המפתח השונים, וכאשר כל מיקודו בשמירת נפשו לא זקוק עוד לשליטה במתרחש.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *