העומס המוכר

עומסים מוכרים עולים מדי פעם ויחד איתם תחושת ההיכרות איתם. תחושה שכבר היינו פה. העומס מוכר, עם תחושת הכובד של העומס המתערבב עם תחושת ההיכרות עלול לעלות תסכול, חולשה ואמונה קטנה.
הרצון המהותי לתיחום העומס ושחרור הנשימה. פתרונות מן השכל אינם מצליחים. הם יכולים להביא לרגיעה קצרה, הם אינם פותרים ומתקנים מן השורש.
לעיתים הם פותחים מרחב לעומס והעומס מתגבר, למרות שכאשר פועלים משכל נראה כאילו העומס מתוחם אך למעשה הוא מקבל צורה ומלבוש חדשים ואז השכל מזהה את העומס כחדש. הפרטים חדשים, לא העומס.
לתיחום העומס יניח הלומד לפתרונות שכלו. תחילה יפגוש את העומס בשורשו. ילמד לפתוח את ראייתו ולזהות בוודאות כי העומס הינו תדר פנימי העולה מתוכו ומחפש מתרחש להתפרצות.
לעיתים העומס עולה יחד עם מידת הגנה על עצמו. לדוגמא: אם עולה כעס ומנסה הלומד להפעיל כלי הכרתי כנגדו, הכעס מתעצם מאד.
עוצמות העומס האלו מביאות את כולנו לרצון לפורקן, להשתחררות מיידיים. אלא שזו אשליה, עומס מתפוגג לאיטו והרצונות שלנו שיתפוגג בבת אחת גורמים לעומס נוסף להצטרף.
תיחום העומס מתחיל בראיית העומס ובזיהויו כעומס. בלי זה לא נוכל להתקדם. זיהוי העומס כתדר פנימי, חסר מילים, חסר צורה, שאינו קשור בשום גורם חיצוני (הגורם החיצוני הינו גורם מעורר, גורם מזמן ותו לא), ואז, כשמזהים את העומס כתדר פנימי ומבינים באמת, אולי בפעם הראשונה בחיים כי מדובר במלאכה שאני אמור לעשות מול עצמי, במקום הזה הלומד יחפש הבנה פשוטה. הבנה יישומית. הבנה כמדרגתי.
אין לערב אחרים על מנת לא ליצור התניות חדשות שתפתחנה עומסים נוספים. להבין שגם כיום, העומס איננו נקודתי, איננו בעל צבע אחד, יש בו גוונים, חלקיקים ומורכבות כראוי למדרגתנו הרוחנית. ולכן הזהירות פה חשובה. זה איננו משחק ילדים, הדיוק חיוני.
הדיוק הראשון מאפשר ללומד למצוא את מקומי האישי ולדייק ממנו, ולא ינסה לפעול ממקום גבוה יותר, אלא יתבונן במתרחש ממקומו. רק משם יתחיל תיחומו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *