הלומד הבוגר האחראי

הלומד הבוגר לוקח אחריות. אינו תוקף את המציאות. אינו מתווכח, אלא מקבל את המתרחש החיצוני גם כשהוא קשה. אינו מחפש אשמה או אשמים אלא מחפש איך לדייק. איך לדייק עם הנתונים העכשוויים. השגיאה הנפוצה והנפיצה היא ההסתכלות על התוצאה. במשך עשרות שנים לימדנו את עצמנו לשפוט עצמנו על פי התוצאות, הקבלות, ההוכחות. ואז- אם לא מתקיימת תוצאה אשלייתית שקבעתי לעצמי אני מזמן לעצמי עומס של שיפוט עצמי, דחייה עצמית, סירוס. המקום ההכרתי משחרר את האחיזה שבתוצאה. משחרר את האחיזה שבצורך שבשליטה ומציב מולה את הרצון המהותי לשמירת הנפש. ממקום של שמירת הנפש אין צורך לשנות את המרחש החיצוני על מנת להרגיע כאב אלא מהמקום האישי המקבל עצמי כמות שאני. ושוב עולה הקבלה. לא פעם החולשה האמיתית איננה בנתינה כי אם ביכולת הקבלה. עד כמה באמת יכול הלומד לקבל עצמו? לקבל אחרים. קבלה זו הינה נתינתי הגבוהה ביותר לעצמי ולאחרים. כאשר זוכר עובדה פשוטה כל כך זו, יכול להצליח בעצירת דחייתו את נתינתו לעצמו. רק ממקום זה יכול להתחזק מנתינת רגש לקיומו אחרת-נתינתו לריק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *