החסימה שבילד

כאשר חווה יופי מתמשך מרגיש את האור המתפשט את השמחה הפנימית ולעיתים תוהה עד מתי ובדרך כלל עולה התהייה איך נתחזק ונאריך את השהות בתוך התדר הטוב.
למקום נפלא זה יוכל הלומד להגיע דרך נתינתו כאשר חווה טוב, כאשר מכיל אור עליון בפנימיותו כאשר שמחתו בכוחו, במרחבו, ונוכחותו אינה בספק, זה המקום והזמן לנתינתו, נתינה על נקי ויש הזקוקים לנתינה זו.
ייתן הלומד מטוב ליבו, רשאי להסביר, אין סודות. יכול אפילו להדריך במקום שבו מבין איך פוסעים. אם ידייק יזכה את בן שיחו ואת עצמו, ינסה.
חשובה פה ההתכוונות, בלעדיה עלולה נתינתו להיות שלא על תיחומו ולא במידתו, על כן יתכוון לדיוקו ולא יחסום, ותהיה נתינתו על נקי.
ממקום זה יחזק את יכולתו, גם היסוד מתחזק.
במקום הזה כשמבין הלומד ששריטות עַבָריות שחווה הלומד כילד מהוריו הן בלתי נמנעות. יש שריטות קלות, יש שריטות כואבות לחיים. הלומד הבוגר ממקום של אב לילדים שמסוגל להסתכל על אמא שלו משתי נקודות מבט.
האחת של הבוגר הרואה אם במצוקה, בחוסר יכולת, בחוסר ישע ומנקודה אחרת מסתכלת על אותה אם בעיניים של הילד העַבָרי שהייה זקוק להגנה וזו לא הגיעה והבגידה נרשמה כשריטה כואבת מכל.
הלומד הבוגר הוא זה שמתוך הבנתו נותן רגש לקיומו, הפניית רגש אל הילד העַבָרי שעדיין בתוכנו מתוך ההבנה של מצוקת האם ומתוך ההבנה של הלומד העכשווית כאב לילדים שרואה בבהירות שלא רק שאינו יכול לחסוך מילדיו קשיים אלא גם אסור שיעשה זאת כי עלול למנוע מהם את הלימוד להגן על עצמם, ועלולים לגדול כאנשים חסרי יכולת קיום עצמאי.
והמקום כואב, והמקום קשה ופה ישנה התפתחות. קבלת המציאות כמדויקת על אף הכאב, הפנמתה ונתינת רגש טוב לקיומו ולילדיו. כאשר נותן רגש לקיומו הוא מתחם עומס עכשווי מחד ומרפא שריטה עַבָרית מאידך, וממקומות כאלה ניתנים להרגעה ולריפוי על ידי הלומד ולא על ידי אף אחד אחר.
זוהי מלאכה של חיזוק התשתית, חיזוק היציבה, חיזוק הבסיס. מפה ישנה צמיחה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *