הודאה וסליחה

כאשר מפר, מוצא הלומד עצמו בהזדמנות לדיוקו המתחיל. לא יוותר לעצמו, יודה בפני עצמו על הפרתו. לא יברח. ייתן תוכחה לעצמו, ישתמש ברגש הבושה ככלי הכרתי המאפשר לו לא לוותר לעצמו.
כאשר מוכיח את עצמו יוכיח פעם יחידה ולא יאפשר לעומס המתפרץ לגרום לשרשרת הפרות דרך תוכחה בלתי פוסקת, יתחם מקומו. כאשר מתוחם ומוכיח עצמו על הפרתו, מתחיל דיוקו.
כאשר מפר, ראוי לו לבקש סליחה מעצמו, יתחבר לתדר של בקשת סליחה המופנית כלפי עצמו. אין זה מקום פשוט אשר מוסבר בשכל, אך בפנימיות הדיוק ברור ומובנה. אין חשיבות אם יסלח לעצמו או לא, תחילת דיוקו בהכרת הפרתו, תוכחתו, ובקשת הסליחה מעצמו על הפרתו.
הפרטים החיצוניים הגורמים לתהליך מופלא זה אינם חשובים, חשובה זרימתו בתדר המקבל עצמו גם אם מפר.
לאחר שיתחם את סערתו יוכל, אם ירצה, לבחור בהיענות לבקשת הסליחה, ושם ישים גבול למתרחש הפנימי, ומכאן שיעורו- כאשר מדייק מתפתחת התקרבותו לעצמו ונפתח רגש לקיומו ומתחזק על מקומו. ותהא כוונתו לעשיית טוב נושאת ברכה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *