הבנת הלב

בחיבור לנקודת מהות פנימית, מתקיימת הבנת הלב, לה זוכה הלומד, ממלאת רגש מהותי בקרבה.
הבנת הלב מתקיימת ללא מילים, היא ממלאת את הלב, היא מורגשת. כאשר זוכה הלומד בהבנת הלב, ומצליח לתחם את הסברי השכל, הרגילים, מתחיל חיבור בין הבנת השכל להבנת ליבו, ממקום של השכל נבררות מילות מהות, אחת לאחת ועוטפות את הבנת הלב כמלבוש.
כאשר זוכה הלומד להבנת שכלו המחובר להבנת ליבו, לראשונה ישנן המילים הקרובות אל הבנת הלב, הבנת השכל איננה מהות הבנת הלב, כי אם מלבוש קרוב המעיד על הבנת הלב.
כאשר מדבר הלומד את המילים דרך דיוק הנאמר בפיו, וכאשר מקדם את המילים השומע בקשב נקי, מופנמות המילים בהכרתו ויוצרות מרחב בתוכו.
לתוך מרחב זה מתהווה הבנת ליבו של השומע, אין הבנת ליבו זו, זהה לזו של הבנת ליבו של המדבר אך היא קרובה, והמילים מהדהדות והקשר נוצר, שנאמר "דיבור מלב אל לב" וכאשר זוכה הלומד לדייק ממקום זה, מבחין ברצונו המהותי להתקרבות.
הרצון המהותי מקורו בנפש העילית, רצונות קטנים מהנפש הגשמית (הבהמית) כל רצון נולד מחיסרון, רצון מהותי נולד מחיסרון ומשימוש בהתכוונות הכרתית ובהכרת הטוב, כלי זה מאפשר ללומד להיות בטוב, לפעול מטוב, לעשות טוב ולהשפיע טוב, כלי מדהים זה, מביא תדר טוב ללומד, ולכל סביבתו, כאשר מתכוון ומתחבר להכרת הטוב, יכול לראות את רצונו המהותי מתפתח, ואת העשייה המתלווה, ודיוק מתחיל.
בדיוקו הטוב, יכול הלומד, לפתוח את ליבו, להתחבר להבנת ליבו, ולהבין מתוך מילות הבנת שכלו את מקומו ואת התפתחותו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *