הבוגר והילד

במקום הזה כשמבין הלומד ששריטות עַבָריות שחווה הלומד כילד מהוריו הן בלתי נמנעות. יש שריטות קלות, יש שריטות כואבות לחיים. הלומד הבוגר ממקום של אב לילדים שמסוגל להסתכל על אבא שלו משתי נקודות מבט.
האחת של הבוגר הרואה אב במצוקה, בחוסר יכולת, בחוסר ישע ומנקודה אחרת מסתכל על אותו אבא בעיניים של הילד העַבָרי שהיה זקוק להגנה וזו לא הגיעה והבגידה נרשמה כשריטה כואבת מכל.
הלומד הבוגר הוא זה שמתוך הבנתו נותן רגש לקיומו, הפניית רגש אל הילד העַבָרי שעדיין בתוכנו מתוך ההבנה של מצוקת האב ומתוך ההבנה של הלומד העכשווי כאב לילדים שרואה בבהירות שלא רק שאינו יכול לחסוך מילדיו קשיים אלא גם אסור שיעשה זאת כי עלול למנוע מהם את הלימוד להגן על עצמם, ועלולים לגדול כאנשים חסרי יכולת קיום עצמאי.
והמקום כואב, והמקום קשה ופה ישנה התפתחות. קבלת המציאות כמדויקת על אף הכאב, הפנמתו ונתינת רגש טוב לקיומו ולילדיו. כאשר נותן רגש לקיומו הוא מתחם עומס עכשווי מחד ומרפא שריטה עַבָרית מאידך, וממקומות כאלה ניתנים להרגעה ולריפוי על ידי הלומד ולא על ידי אף אחד אחר.
זוהי מלאכה של חיזוק התשתית, חיזוק היציבה, חיזוק הבסיס. מפה ישנה צמיחה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *