דרך המהות

מהות הדרך בתדר המוביל את ההולך בו.
בָּרַגִיל, מכירים אנחנו דרכי שכל הנסמכות על ניסיון מצטבר שלנו ושל אחרים. ובהרבה מקרים על טעויות אחיזות ושקרים.
לא פעם מותווה השכל הקטן לֵילֶךְ בדרך אשר גבולותיה הם המכנה המשותף הנמוך.
דרכים אלה נסמכות על הנחות שאין להן אישוש וחיזוק מהמציאות וכל כוחן נוצר מריבוי המשתתפים בהם. דרכים ציבוריות אלה אין ביניהן ובין הדרך האישית ולא כלום.
בחירת הדרך האישית מתחילה בהסכמת הלב להתקדם למקומות חדשים ולהרפות מהאחיזה במוכר. עולה פחד, השכל מיד עוטף את הפחד בהסברים "הגיוניים", הסכמת הלב להרפות מורידה את הרעש הפנימי ופתאום שומע הלומד צלילים חדשים יכול לראות מסלול חדש מותווה מרחשים שבלב.
הפרטים אינם חשובים. כאשר השכל הטוב, מחובר להכרה פעילה, הוא כבר ייתן את התשובות הנדרשות.
כאשר מתקדמים, אנחנו פונים אל הצליל הנקי שבפנימיות הלב זו היא דרך חדשה.
החוקים של הדרכים הרגילות אינם פועלים פה. בתדרים האלה אנחנו פוגשים נתינה על נקי, קשב מהותי, הכרת הטוב, עשייה מדויקת, התחזקות.
ונפגשים גם בקשיים כאשר זוכרים שהמציאות החיצונית, שהזולת מכתיב עפ"י חוקיות אחרת ואז מרפים מהאחיזה שבתחושת השליטה האשלייתית ומתרחבת הדרך, קלה יותר ומתוך דיוק של המילים הנאמרות בדיבור גם הקושי מתקדם בברכה. ושמחה מציפה את הלומד כי נפתח מרחב רוחני לשמחה. חלק רוחני מתקיים רק במרחבו. ללא מרחבו הוא נסגר, נכנס למיצר, לכן נאמר: "חסר מימדים".
כאשר מרחבו פתוח הוא מתקיים. הוא פעיל, הוא נושא את כוחו, את נתינתו, את שמחתו. בדיוק מופלא זה אין מאמץ, אין מאבק ונבראת מציאות פנימית חדשה בבחינת פתיחת דף חדש לחיים.
כאשר המקום המכיר תודה הוא מתוחם, יוצר פתיחת מרחב, ופתיחת המרחב מכילה תדר ההולך ומתגבר, הולך ומתרחב ומחזק את המערכת ומרפא אותה.
הדיוק הוא שביל דק מאוד, מחד יש לברך על הטוב, ומצד שני אסורה הנגיעה באגו, כי מורידה.
הדיוק נדרש ויכול הלומד לקיימו ללא מאמץ אם הכרתי למקומו, והכרה למקומו נבראת במילותיו, כאשר בורר מלות מהות על דיוקן – נפתחת הדרך, כאשר שוגה – נסגרת הדרך, ולכן הזהירות חשובה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *