דיוק ואמת

האות הסוגרת את המילה דיוק היא אות סגורה, אות קשה המעידה על כך שבדיוק ישנה המוחלטות, אין דיוק "על יד" אין דיוק "בערך" יש דיוק או חוסר דיוק.
הדיוק הוא יחסי ומתפתח ודיוק מתחיל אינו דומה לדיוקו המתקדם של הלומד, ובכל זאת דיוק במדרגתו העכשווית של הלומד איננו מאפשר התחכמות או עיקום המידה.
הדיוק נושא מספר מימדים, אפשרות אחת להבינו הינו מתוך משולש של אמת – צדק – שלום.
אמת פנימית גם היא בעלת אות סגורה המעידה על מוחלטות, אין אמת "על יד" אין אמת "בערך" יש אמת או חוסר אמת. אין חשיבות אם איננו אוהבים או חיים בשלום עם האמת שלנו, היא עדיין האמת, אמת חייבת גם להיאמר בדיבור, היא איננה יכולה להתקיים במסתור, בצל, בהסתרה.
לעיתים אנו פוגשים קושי באמירת האמת, זהו מקום להתפתחות שהרי אין התפתחות אלא בנוכחות קושי ואמת חייבת להיאמר בפשטות, אמת היא פשוטה ממהותה, אם מתחיל סיבוך, זו לא אמת.
הצדק האמור אינו הצדק הקטן, המקום הרגיל בו יש צדק שלי וצדק של מישהו אחר, צדק מהותי הנקרא גם הצדק האלוקי או צדק עליון ומופיע בתורה הקדושה בעשרת הדיברות ובשאר המקומות. צדק גם הוא בעל אות סגורה המעידה על מוחלטות של צדק עליון.
הצלע השלישית, השלום מסתיים באות רכה ומתמשכת המעידה על הרכות המוכלת במהות השלום, מקום הכרתי זה מביא את הגמישות הנדרשת לדיוק על מימדיו.
הדיוק נושא משולש נוסף, את הדיוק בזמן, את הדיוק במהות, ואת הדיוק במקום, זו ההבנה שלכל דיוק "חלון הזמן שלו", המיקום שלו והבהירות של מהותו.
על הלומד המדייק, הטרחה לדייק, במהות, בזמן, ובמקום, ואז דיוקו מתקיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *