דיבור מלב אל לב

ממקום של מהות פנימית ישנו חיבור להבנת הלב.
הבנת הלב כתדר נושא מהות, נושא רגש איננה מילולית.
לעיתים כאשר זוכה הלומד בהבנת ליבו, ישנה התפרצות של השכל כמסביר הטוען, מוכיח, מצטט ומסכם. במקום זה נוצר עומס הדוחה את הבנת הלב. ממקום הכרתי תתוחם התפרצות השכל הרגיל ומתוך דיוקו יאפשר הלומד להתקרבות שכלו אל הבנת ליבו, כאשר מתוך ברירת מילות מהות נוצרת הבנת שכלו.
בחיבור המופלא שבין הבנת השכל להבנת הלב משמשות המילים כעטיפה, כמלבוש להבנת הלב. בפעם הראשונה ישנו תיאור מילולי מקורב להבנת הלב.
כאשר מדבר הלומד את מילותיו דרך דיוק הנאמר בפיו וממולו פוגש השומע את המילים מתוך קשב נקי, נכנסות המילים אל השומע ויוצרות מרחב בפנימיותו. במרחב זה נוצרת הבנת ליבו של השומע. אינה זהה להבנת הלב של המדבר, אך קרובה. המילים מהדהדות ונוצר חיבור, שנאמר: דיבור מלב אל לב.
הבנת הלב היא תולדה של רצון מהותי הבא מן הנפש העילית, איננו כמו הרצון הקטן של הנפש הגשמית–הבהמית. כל רצון הוא תולדה של חיסרון. מתוך התכוונות הכרתית המחוברת להכרה בטוב, פועל הרצון המהותי ליצירת הבנת הלב, הבנת הלב המורגשת. כאשר הבנת השכל מחוברת יכול הלומד להעבירה לאחרים ובו בזמן להסבירם לעצמו, תוך מעבר כל השלבים לרבות המאמרות והקשב.
דיוק מתחיל ומתחזק מתוך ההכרה בטוב ומהרצון המהותי להתקרבות, אינו מאפשר חדירת העומס והחלשת המערכת, נתינתו התחזקותו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *