במעבר בין מדרגות

במעַבָרים כשנמצא הלומד בנקודת מעבר בין מדרגה למדרגה, מרחב המעבר מתאפיין בישרות לב מלאה. אם לא נמצא הלומד בישרות לב מלאה – לא באמת נמצא בעלייה ממדרגה למדרגה. הדיוק להיות בישרות לב מלאה הוא ללא שיפוט. להציב דברים במקומם מבלי לתת להם ציון או תגית, להיות בהסכמת הלב, להיפתח למציאות חדשה שחוקיותה אינה ידועה. המתרחש החיצוני חדש, זר ולא מוכר. את המוכר מביא הלומד מתוך עצמו, מהבנת מדרגתו האמיתית ומחובר אל היש שבעשייתו ומתבונן בחסר מבעד למחיצה ואינו מתערבב. נמצא בדיוקו, מבין את מקומו, מקבל עצמו הן כמדייק הן כמפר. וכאשר מצליח להכיל בתוכו גם את דיוקיו וגם את הפרותיו, יכול להבין את הכרת הטוב, כי בהכרת הטוב ישנם כל הדיוקים. בהכרת הטוב ישנה צפייה מתוחמת על העומס אשר שומרים אותו בגבולותיו. אין בעומס שום רע אלא כאשר מתערבבים איתו. כאשר מבינים את גבולות העומס מתוך מקום מתוחם- ישרות הלב הזו מביאה להכרת הטוב, כי בעומסים שבתוכנו חבויים השיעורים הקשים שלנו שעוד נפגוש אותם כאשר תגיע שעתנו ומדרגתנו. ממקום חדש זה אין חיבור לאגו, לא יכול להיות המקום של טפיחת השכם והתפעלות מדיוק זה או אחר משום שעדיין נותרו דברים עיקריים להשלמה, ומהבנה חדשה זו יכול הלומד להתפתח, לעלות במדרגתו, להכיר תודה, להתפעל מישרות ליבו מבלי לגלוש ליוהרה, כי אין על מה. במקום זה יכול הלומד להרחיב את גבולותיו, להיכנס למציאות חדשה, לשיעורים חדשים, להבנות חדשות. כי בוחר! אני לא מוותר על הזכות שלי לבחור בטוב, ואז מבין שזו חובתי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *