בין ט"ו בשבט לפורים | ט"ו שבט – י"ד אדר

הלומד הבוגר, המתהווה, המתחזק, הפותח את מקומו ההכרתי בעשייה שקטה, המתחבר למהותו ומקבל כוח ומחזק מהותו בהתאם, יציב על מקומו. ממרכז הכרתי זה יוכל הלומד לתחם את מקומו של הילד המהסס, הספקן, החושש. בהתמקדות נכונה יעביר הלומד את התדר הטוב של הבוגר המתפתח, להרגעת המערכת הפנימית המתפרצת דרך מקום הילד הפנימי.
קבלת המתרחש לתיקוני מהווה כלי הכרתי ראשון במערכת מתחזקת זו. הכעס על משך הדרך הוא עומס. על הלומד לאפשר למערכת הפנימית להתגבר ולגדול לפי זמנה. הפניית האנרגיה הטובה מצד מתחזק לצד חלש היא בבחינת נתינת רגש לקיום להתחזקות. הזמן שבין ט"ו בשבט לפורים נכון לעשייה זו.
תיחום – מקבל עצמי כמפר.
במקום התקין מקבל עצמי כמפר, מקבל מקומי באשר נמצא, לא נאבק, לא מתחכם וגם לא נותן לכעס מתמשך להתחבר לכל חלקה טובה. לא מוותר. מכאן מתחילה צמיחה. הנבטה של עשייה הכרתית, צמיחה לכוחה ותוצאותיה בהתאם.
מקום של אמונה סמויה, עמוק בתוך הנפש, אינה פעילה, מחכה לזמנה, מחכה להתחזקות המערכת הפנימית, על מנת להיות מזוהה על ידי ההכרה, כנושאת כוח והבנה בהירה.
תדר פנימי של מהות הניזון מנקודת מהות המהות, דרכה, חיבורה, לשורשה העליון, מקום נסתר, אינו פעיל בנוכחות עומס, ותחילת מלאכתו של הלומד בתיחום העומס וחישוף מהותה.
נקודת אמונתו במהותה נחשפת שלב שלב, לא מהר, תחילה מהדהדת ברגשי נפשי, נושאת תדר מרגיע, תדר טוב, מתפשט למימד השכלי, מובן בו, מקבל מימד גשמי, ורק אז יכול הלומד להשקיף במשתקף ממנו.
כנבט המוציא עלים ראשונים, מתחילה התפתחות המקום האמוני, נוצר חיבור, בין אור עליון להבנה מעשית, ואז אפשרית עשיית היומיום מתוך שמחה, פשוטה תמימה מחזקת.
חיזוק זה מעצים את החיבור למקום האמוני וחוזר חלילה.
זמן זה, מט"ו בשבט ועד פורים, זמן בעל תדר חיצוני של הנבטה טבעית, זמן טוב לעשייה זו.
על מנת לבסס ולחזק צמיחה זו, על הלומד לנסח הבנה יישומית ולא להסתפק בהבנה הכוללת, על מנת שיוכל להקים מבנה חדש של: הבנה-יישום-תוצאה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *