בין המיצרים | י"ז תמוז – ט' אב

תקופת בין המיצרים, הנהגה חדשה, תדר חדש. התדר החיצוני של הזמן הזה הינו עצב. עצב איננו עומס. למרות שבהפרזה ובהחסרה הופך העצב לעומס. כאשר בהפרזה- הופך העצב לצער ונגרמת עצירה לזרימה הפנימית, מקום נושא כאב, חסום, אשר נסגר בו מרחב. עצב במידתו הינו תדר פנימי שאנחנו אמורים לחוות אותו. אמורים להיות מסוגלים להכיל אותו כאשר נמצא במידתו.
אם הפנמת העצב היא בהחסרה לא מממש הלומד את שיעורו ואינו מפתח את יכולת הכלתו, ושם חולשתו. ממקום נקי, בו מאפשר הלומד לעצמו להכיל את העצב, שם זוכה להתפתח. מגלה חלקים נוספים בנפשו ומתוך איזונו החדש רואה את מקומו בהעמקה ותגובתו מדויקת יותר. כאשר בורח ממקום זה- לא יפנים את שיעורו. שיעורו – התפתחותו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *