בחירה הכרתית

אני נמצא בצומת בחירה. אני לא יודע מה לבחור.
אני מתחיל בהמתנה שהיא פתיחת מרחב. ללא הגבלת זמן, כמה זמן שצריך. לכן צריך קודם לבחור לפתוח מרחב להמתנה ללא הגבלת זמן וללא הגבלת צורה לתשובה המבוקשת.
מנסח שאלה והולך איתה כמה זמן שאפשר. אז מגיעות כמה תשובות. ממקום של אף תשובה מגיעות לפעמים חמש תשובות. קודם כל נכנס לשכל, למקום השכלי, ובוחן את התשובות שהגיעו בשכל, בודק התאמה. ואז מסנן תשובות שאינן מתאימות בעליל. נאמר שהורדנו שתי אפשרויות ונשארנו עם שלוש. בודק אותן ורואה שהן מתאימות ואינן מתאימות באותה המידה, יש יתרונות וחסרונות בכולן, סיכוי וסיכון. אין בחירה אחת שמגיעה עם זרקור! אין!! בבחירות שלנו יש עמימות שהיא יוצרת את הקושי בבחירה – ומשם אנחנו מתפתחים. עכשיו אני בוחן דרך הלב את יכולת מימוש הנאמנות שלי לבחירה. אני מרגיש שהבחירה המסוימת גורמת לי לחיות ואני יכול להיות נאמן לבחירה הזו. גם אם יוצאות לי שתי תשובות שלהן אני יכול להיות נאמן באותה המידה, אז אבחר באחת מהן, זה כבר לא משנה במה אני אבחר בנקודה הזו.
זמן דיוק – זה הזמן שבו אני בוחן את הבחירה. פה המקום שהשכל נכנס. לאחר זמן מסוים, אותו בחרתי מראש, אני מעלה את הבחירה מחדש ובוחן אותה האם צריך לבחור בחירה חדשה או שאני ממשיך בנאמנות לבחירה הנוכחית. הזמן הזה לא קצר מידי ולא ארוך מידי.
כאשר כופים עלי לבחור כאן ועכשיו, ואפילו לא מקבלים את הבקשה שלי לעוד זמן כדי לחשוב על זה, אלא, כופים עלי להחליט מיד – כופים עלי את סגירת המרחב. במקרה כזה עדיף לומר לא! גם אם זה בחירה טובה כביכול, אני אאבק עם עצמי לאחר מכן. עדיף לוותר על בחירות כאלו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *