אין מקרה

בהתפתחות הרוחנית אמור לומד לזכור שכל עשייתו ביחסי. הלומד מחויב לטרחתו. הוא אינו קובע את תוצאותיו. יישום של כלי הכרתי כמו תיחום העומס וחיזוק מקום טוב, יפעלו ביחסי על פי מקומו ובדרגתו של הלומד, ויתנו הקלה מעטה קצרת טווח במקום אחד או יפתרו לחלוטין במדרגה אחרת.
אין התוצאות חשובות, כי התחזקותו של הלומד הוא בטרחתו.
תכלית החיים נקבעת לפני הלידה, ומתרחשים קשים אותם אנו פוגשים מוזמנים ומתוכננים על ידי הנשמה עוד לפני הלידה. כאשר פוגש הלומד במתרחש קשה שידע שהוא זומן לו בהסכמתו לטובתו על מנת להתחזק. והכאב המתלווה הינו תוצאה של עומס, של מאבק, של אי קבלת עצמו.
כאשר יבין הלומד ויפנים את האמונה הפשוטה שהוא פה בזמנו הנכון, במקומו המדויק ופוגש את האנשים אותם הוא אמור לפגוש, כי הכול מתוכנן או אז יקל עליו להבין מקומו, לקבל את תיקונו בהבנה ובשמחה ויוכל אפילו להרגיש את עלייתו אפילו מתוך הכאב הנובע מחסימה.
אם זוכה הלומד לפריצת החסימה נעלם הכאב, גם אם לא, לא יוותר כי מהות גדילתו במתרחשים האופפים אותו ותכלית חייו בעשייתו ההכרתית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *