אורות חנוכה | כ"ה כסלו

חג החנוכה מתאפיין באורות, יש להבין את המלה אור. אור במשמעותו אנרגיית בראשית, פותח את צבעי הנפש, פותח צנרת רוחנית שהייתה חסומה, רק טבעי שהמעבר הראשון בסיבים המתחדשים יהיה של כאבים העולים להשתחרר, כמו פצע מוגלתי. מהבנות המתרחש יכול הלומד להרגיע עצמו ותוך שימוש בצפייה הכרתית לזיהוי מדויק של מקומו.
תדר של חנוכה, אור יקרות, אור גבוה. זוכים לאור יקרות בעצם נוכחות הכרתית אל מול אור הנרות. פתיחת הלב, ללא פתיחת הלב לא יקרה הדהוד הסיבים ולא יתפשט האור במערכת.
מצוקה או פחדים סוגרים את הלב והישיבה מול הנרות לא יוצרת דבר. המקום הפותח את הלב ומאפשר לתדר עליון זה להיכנס למערכת להציף אותה בטוב הינו המקום האמוני בהשגחה הפרטית שכל כוונתה טובה גם כאשר כואב.
שיעורים נשלחים. שיעורים נשלחים ובמלאכה הכרתית ישנה צפיפות בעליה ועולה הלומד במדרגה רוחנית עוד ועוד וכל הזמן מבחנים.
מבחנים הינם מתרחשים רגילים. מבחן בדרך כלל מפחיד, מאיים, נראה גדול עד כי בדרך כלל הלומד אינו רואה כלל דרך לעבור אותו, זהו העיוורון מן העומס, ובכך ניתן גם לזהות שאני כרגע במבחן.
כשעומד הלומד מול מבחנו ומרגיש קטן וחסר ישע, חיבור למקום האמוני הנקי והטוב הוא הכלי היחיד שיפתור ויעלה ויסגור וינקה.
איך מתחברים לאותו כלי אמוני נפלא? החיבור ניבנה נדבך אחר נדבך במלאכות טובות, מלאכה אחר מלאכה, הבנה מצטרפת להבנה, הבנה-ישום-תוצאה, ובהתחברות הלומד לעשייה הכרתית מתחזק המקום האמוני שהוא הנר היחידי המלווה את הנפש באפלת המבחן. מעט מן האור מגרש הרבה מן החושך ואין המדייק מאפשר לעומס להשתלט ובאמונה פשוטה זכה וחזקה פורץ את החסימה ומגלה להפתעתו שהמבחן בסה"כ היה תפאורה.
חנוכה. זמן של חיבור לאור עליון, זמן של ניקיון. מה שהיה היה ואין לקחת עומס עַבָרי ולהשליכו קדימה ולפורר בכך את הבא לקראתי. יש להקפיד על מילים מדויקות היוצאות מהפה.
גם כשאמונתי קטנה ואני מאמין שלא יכול להיות אחרת ושחבל על הזמן, ולא מגיע לי, וקשה, לא לתת את המרחב למילים. יש להן כוח. אולי דווקא לחפש מילים טובות הפותחות מרחב ולהיות בעשייה טובה, עשייה בונה, עשייה פותחת לב, מחברת לאור גבוה וגם אם היא נראית קטנה, מעטה, היא עיקר. חשיבותה אדירה. ובזמן הזה קל להגיע אליה לעשייה הטובה.
הצלחה במקום הזה מחזקת ובמקום מקום מוריד המחזק אמונות שליליות מתחיל מנוע הנפש לפעול ולחזק אמונה טובה. אמונה חייבת להתגשם בעשייה אחרת אין לה השפעה על המציאות שלי. אם אמונת הלומד היא שעשיית טוב לעצמו חייב הלומד לעשות טוב בעשייה גשמית, פשוטה וברורה אחרת לא תתרחב האמונה לכלל עשייה ולמקום מחזק ובונה באמת. היא תישאר כצרוף מילים של תקווה נכזבת המורידות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *